מהו הפיצוי ההולם המגיע ליוצר בגין הפרת זכויות יוצרים בשיר שהקליט, על ידי גורם שידור וזאת במשך פרק זמן קצר? זו השאלה בה דן בית המשפט המחוזי בת"א במקרה זה.
התובעים הגישו תביעה בגין הפרת זכות יוצרים והזכות המוסרית בשיר שכתב, הלחין, ביצע, הפיק והקליט אסף אבידן (התובע), ושהנתבעת (שידורי קשת בע"מ) עשתה בו שימוש ועיבוד ללא רשותו, לצורך שידור קדימון לתוכנית "האח הגדול".
התביעה היא למתן צו מניעה קבוע שיאסור על הנתבעת להפר את זכויות היוצרים של התובעים ביצירותיהם, ולתשלום פיצויים בסך 300,000 ש"ח בגין הפגיעה בזכויותיהם, וזאת מכוח הפרת זכויות יוצרים לפי חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 וחוק זכויות מבצעים ומשדרים, התשמ"ד-1984, וכן פגיעה בזכות הפרטיות לפי חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, האוסר שימוש בקולו של אדם ללא הסכמתו, לשם עשיית רווח.
הנתבעת הודתה כי עשתה שימוש בשיר של התובע ללא רשותו, אך טענה כי הדבר נעשה עקב טעות בתום לב והופסק בתוך פחות מ- 24 שעות מרגע פנייתו של התובע אליה, לאחר שהתבררה הטעות.
העובדות הנוגעות לנסיבות הפרת זכויות היוצרים הן כדלקמן:
בחודש מרץ 2011 הפיקה קשת קדימון (פרומו) לפרק שלפני פרק הסיום של תוכנית "האח הגדול", שנועד לשידור ביום 23.3.11. במסגרת הכנת הקדימוןהוחלט לבחורבשירו של התובע Maybe you Are מתוך האלבום The Reckoning, כפס-קול המלווה את הקדימון. השיר לא נוגן במלואו בקדימון, וגם הקטע שנכלל בקדימון לא נוגן ברצף, אלא שהשיר עובד ונערך לטובת הקדימון באמצעות חיתוך והדבקה של קטעים שהתאימו לתוכן הדברים שנאמרו על ידי דיירי "האח הגדול" שהגיעו לשלב הסופי. אורכו של הקדימון היה חצי דקה.
לאחר שידורו הראשון של הקדימון נשלח לנתבעת מכתב התראה מטעם התובע.
התברר לנתבעת כי התובעים אמנם העבירו את זכויות הניהול ביצירה לאקו"ם (איגוד של הקומפוזיטורים והמלחינים), אך הם לא העבירו לאיגוד ניהול זכויות בתקליטים (כדוגמת הפדרציה הישראלית לתקליטים) את זכויותיהם בתקליט שבו נכלל השיר.
עד להסרת הפרומו, הוא שודר בערוץ 2 במשך 29 פעמים וזאת במשך יום וחצי.
יובהר כי שימוש בשיר מצריך השגת אישורים מגורמים שונים המחזיקים בזכויות שונות: הזכויות ביצירה (מילים ולחן), זכויות הביצוע, והזכויות על הקלטת השיר ("מאסטר").
בנוסף, יצויין כי החוק מעניק ליוצר, בנוסף לזכות הכלכליות ביצירתו, גם "זכות מוסרית", אשר הינה זכות אישית שאינה ניתנת להעברה, והיא כוללת שתי זכויות משנה: הזכות לקבלת קרדיט, לצד הזכות לכך ש"לא יוטל פגם ביצירתו ולא ייעשה בה סילוף או שינוי צורה אחר, וכן כי לא תעשה פעולה פוגענית ביחס לאותה יצירה, והכל אם יש באילו מהם כדי לפגוע בכבודו או בשמו של היוצר".
עדה מטעם הנתבעת העידה כי לא חשבה לעשות בדיקה נוספת לאחר שנוכחה כי השיר כלול ב"הסכם השמיכה" של הנתבעת עם אקו"ם.
יובהר כי "הסכם שמיכה" הינו כינוי להסכם שבו מתקשרים גופי השידור עם איגודי ניהול זכויות היוצרים (כדומת אקו"ם או הפדרציה הישראלית לתקליטים), ואשר לפיו הם משלמים תשלום כולל עבור זכות שימוש בלתי מוגבלת בכל רפרטואר השירים שבניהולו של איגוד הזכויות עמו התקשרו. לכן, הואיל והתובעים העניקו את זכויות הניהול לגבי מכלול שיריהם לאקו"ם, היתה הנתבעת רשאית לעשות שימוש בשיר לאור "הסכם השמיכה" שלה עם אקו"ם. אך "הסכם השמיכה" של הנתבעת עם הפדרציה לתקליטים לא כיסה את התקליט של התובעים בו נכלל השיר, כי הם לא העניקו לפדרציה את זכויות הניהול של תקליטיהם (זכות היוצרים בשיר וזכות היוצרים בתקליט הן שתי זכויות שונות. כך אירע שהנתבעת עשתה שימוש בתקליט של התובעים ובביצוע של התובע בלא רשותם, מתוך הנחה מוטעית כי אם העניקו זכויות לניהול יצירותיהם לאקו"ם – פעלו בדרך דומה עם איגודי זכויות אחרים.
הואיל ולא היתה מחלוקת בין הצדדים בשאלת ההפרה, הרי שהדיון התמקד בשאלת סכום הפיצוי המגיע לתובעים.
בית המשפט התייחס למגוון שיקולים, לרבות:
– התנהגות הנתבעת – נקבע כי הואיל וקיימות אגודות שונות המטפלות בזכויות שונות, ניתן לצפות מאנשי הנתבעת שיעשו בדיקה קפדנית לפני שהם מחליטים להשתמש בשיר שיש בו גם זכויות יוצרים למחבר ולמלחין, גם זכויות מבצעים וגם זכויות בתקליט עצמו למי שהפיק אותו, וזאת בנוסף על "הזכות המוסרית" של היוצר אלה זכויות נבדלות, שגוף משדר חייב להתחשב בכל אחת מהן, ולבדוק את הזכויות בהן לפני שהוא מחליט להשתמש ביצירה כלשהי.
– הפגיעה בתובע – זכותו של התובע לבחור את המסגרת שבה יעשה שימוש בשירו. התובע ציין כי קיבל הצעות רבות להופיע בפרסומות, וסירב ל-99 אחוז מהן. בנסיבות אלה, וכאשר ההפרה היתה כרוכה גם בפגיעה ב"זכות המוסרית" של התובע בשיר, קבע בית המשפט כי אכן נראה כי הפגיעה האישית בתובע היתה אמיתית, ולכן כינה היוצר את מעשה הנתבעת כ"אונס" של שירו. עגמת הנפש שנגרמה לבעל זכויות היוצרים כתוצאה מן ההפרה הינה אחד השיקולים שבית המשפט מביא בחשבון, במסגרת הנזק שנגרם לתובע.
– עיבוד השיר ועריכתו במסגרת יצירת הקדימון – הפגיעה ב"זכות המוסרית" – חיתוך והדבקה של קטעים משיר שייצר התובע, ושהוא רואה בו יצירת אומנות שהיא מכלול אחד, כאשר הדבר נעשה לשם שימוש בתכנית שנויה במחלוקת בציבור, שהתובע לא היה רוצה להזדהות עמה, מהווה פגיעה בזכותו המוסרית של היוצר.
באשר למספר ההפרות, סעיף 56(א) לחוק מאפשר לבית המשפט לפסוק לתובע פיצויים בלא הוכחת נזק בסכום שלא יעלה על 100,000 ₪ "בשל כל הפרה". סעיף 56(ג) לחוק קובע: "לענין סעיף זה יראו הפרות המתבצעות במסכת אחת של מעשים, כהפרה אחת".
בית המשפט קבע כי במקרה זה, מדובר בשימוש לא מורשה ביצירה בעלת ערך כלכלי אחד, הכוללת אגד של זכויות יוצרים שונות שהתגבשו לכלל יצירה אחת. ההפרה נעשתה ברצף של כיממה וחצי. לכן יש לראות במעשי הנתבעת משום "הפרה אחת" – קרי: "הפרות המתבצעות במסכת אחת של מעשים", לעניין סעיף 56 לחוק, וזאת לצד הפגיעה הנפרדת ב"זכות המוסרית" של התובע בשיר.
לסיכום, קבע בית המשפט כי עסקינן בהפרה אחת שנמשכה יממה וחצי לגבי יצירה אחת. ההפרה נעשתה בתום לב, גם אם ברשלנות, וחדלה ברגע שהתבררה הטעות. אין מדובר בשימוש לשם פרסומת מסחרית, אלא לצורך קדימון המשודר יומיים, וכאשר הנתבעת היתה יכולה להשתמש, ללא כל תשלום, בשירים רבים אחרים שעמדו לרשותה, ולא נראה כי הנתבעת הפיקה רווח ממשי מן ההפרה. מנגד, יש להביא בחשבון את הפגיעה האישית שהיתה מנת חלקו של התובע, ואת הפגיעה ב"זכות המוסרית" שלו בשיר. לאור כל אלו, פסק בית המשפט לתובעים פיצוי כולל בגין הפרת זכות היוצרים בסך של 60,000 ש"ח, ופיצוי נוסף לתובע בגין הפגיעה בזכות המוסרית בסך של 25,000 ₪.
ת"א 43278-03-11 אסף אבידן ואח' נ' שידורי קשת.
עוד על עולם המדיה והבידור ושירותינו: כאן.
