תעשיית הפורמטים הישראלית משגשגת בשנים האחרונות ברחבי העולם, וישראל הפכה ל"מעצמת פורמטים" ויצרנית תוכן טלוויזיוני משמעותית וקריאיטיבית, אשר מצליחה לעורר עניין, לפתח וליצור פורמטים מוצלחים, ולמכור אותם לעשרות מדינות ברחבי העולם, בהיקף של כמעט 400 מיליון דולר בשנת 2016.
הבעלות בזכויות יוצרים ביצירה הינה הדבר החשוב ביותר, אשר ממנו נגזרת היכולת למסחר את היצירה ולהתיר פעולות שונות ביחס אליה, כמו גם הזכות לקבלת תמלוגים בגין שימושים שייעשו בה.
בפסק דין מעניין נדונה לאחרונה שאלת הבעלות וזכויות היוצרים בפורמט טלויזיוני. ביהמ"ש המחוזי בת"א קיבל את תביעתו של יוצר שעשועון הטלויזיה "Upgrade" להכרה בזכותו המוסרית, ולקבלת קרדיט על הפורמט המופץ ברחבי העולם.
ביהמ"ש קבע כי לאור התפתחות ושיכלול תעשיית הפורמטים הטלוויזיוניים, קיימת נכונות היום בעולם להכיר בזכות יוצרים בפורמט טלוויזיוני, ובלבד שיוכח כי אין המדובר ברעיון בלבד, אלא ברעיון שקיבל ביטוי מוחשי ומיוחד דיו, ההופך את הפורמט ל"יצירה" ברת-הגנה.
שעשועון טלוויזיוני בשם "Upgrade" ("המשדרגים"), עומד במרכזו של סכסוך, המעורר שאלות חשובות ותקדימיות בתחום דיני הקניין הרוחני ומעמדם של יוצרים, מפיקים ומפיצים במדיה האלקטרונית. השעשועון אשר נוצר על בסיס "פורמט" טלוויזיוני ישראלי, זכה להצלחה ולהכרה בינלאומית רחבה והוא מופץ ומשווק מזה שש שנים בעשרות מדינות ברחבי העולם כולו (למעט ישראל).
על פי הנטען, התובע, סער ברודסקי, הוא שיצר את ה"פורמט" הטלוויזיוני עם שני שותפים, כאשר זכויות הקניין בפורמט נמכרו בסופו של יום לחברת ההפקות "תנין הפקות וטלוויזיה". חברת ההפקות התקשרה עם הנתבעים להפצת הפורמט ברשתות שידור זרות ברחבי העולם, ונחתמו הסכמים רבים בעניין זה.
בתביעתו דרש פיצוי כספי אותו העמיד לצרכי אגרה ע"ס 1.5 מיליון ₪, צו עשה המחייב את הנתבעים, אבי ארמוזה וארמוזה אינטרנשיונל מדיה בע"מ, לתת לו קרדיט כהוגה ויוצר הפורמט ברולר הפתיחה והסיום של כל תכנית ובפרסומים שונים ומתן חשבונות.
הנתבעים מכחישים כי התובע הינו יוצר הפורמט וטוענים כי אינו בעל זכות היוצרים בו, כעולה מהסכמים שונים שנחתמו עמם. לשיטתם הפורמט כלל אינו עונה להגדרת "יצירה" מוגנת בזכות יוצרים, ולא חלה עליהם – כחברת הפצה, החובה להזכיר את שם התובע ולתת לו "קרדיט" כמעורב ביצירת הפורמט ולכן, ככל שעומדת לתובע טענה בעניין זה, הרי שהיה עליו להפנותה כלפיי חברת ההפקות, שאינה צד לתביעה.
בין הצדדים התעוררה מחלוקת, האם פורמט טלוויזיוני עונה להגדרת "יצירה" ברת הגנה, על פי חוק זכות יוצרים, ולפיכך, האם ליוצר הפורמט זכות מוסרית ב"יצירה".
נקודת המוצא ביסוד הקביעה האם פורמט טלוויזיוני עונה להגדרת "יצירה", נעוצה בהבחנה שבין "ביטוי" המוגן זכות יוצרים ובין "רעיון" שאינו מוגן בחוק, וזאת בהתאם לסעיף 5 לחוק זכות יוצרים לפיו:
"זכות יוצרים ביצירה, כאמור בסעיף 4, לא תחול על כל אחד מאלה, ואולם על דרך ביטויים תחול זכות היוצרים:
- רעיון
- תהליך ושיטת ביצוע .."
לטענת התובע, הפורמט שיצר מהווה "יצירה" כהגדרתה בחוק, שכן הוא מגלם "נוסחה שמתארת את הדרך הנכונה להבאת רכיבי התוכנית השונים לכדי מצב של תכנית טלוויזיה מוגמרת". לדבריו, הרעיון שהגה לשעשועון גובש לכדי "יצירה מוחשית" בעת יצירת ועריכת הבייבל לפורמט וצילום תכנית ה"פיילוט" לערוץ 10.
מנגד, טוענים הנתבעים כי "אין בתרומתו להגיית רעיון שעומד ביסוד פורמט טלוויזיוני כדי להפוך את התובע ליוצר של יצירה בת זכויות והגנה מכוח זכויות יוצרים, וממילא אין בתרומה זו כדי להקנות לתובע זכויות מוסריות בפורמט". לטענתם, אין לייחס לברודסקי יותר מאשר "רעיון" שאינו מוגן בזכויות יוצרים, וזאת גם אם "בסופו של יום אותו רעיון ממש הפך לפורמט טלוויזיוני המשווק ומשודר ברחבי העולם (וכלל לא ברור האם זה המצב בענייננו..)".
הגישה בעולם ביחס לזכות יוצרים בפורמט טלוויזיוני
ביהמ"ש ציין כי בעולם מקובלת הגישה, לפיה פורמט של תכנית טלוויזיה הוא בבסיסו רעיון, שאינו מוגן במהותו בזכויות יוצרים, מאחר שהוא ניתן לביטוי בדרכים שונות, בפרט מקום בו המדובר בשעשועונים, תכניות "ריאליטי" וחידונים. כך, למשל, רעיון לתחרות כישרונות בתחומי האמנות והבידור, יכול לקבל גוון שונה ולהיות מיושם בדרכים שונות, לרבות ההעמדה הכללית של התכנית, מעורבות המנחה, הביטויים החוזרים בתכנית (כדוגמת- "השבט אמר את דברו" בתכנית הריאליטי הישרדות), הכלים הדרמטיים השגרתיים בתכנית והצגתם ועוד.
יחד עם זאת, יש להבחין בין "רעיון אמורפי" או "סקיצות ראשוניות", המהוות ראשיתו של תהליך מחשבתי ליצירת פורמט טלוויזיוני, לבין מצב בו הרעיון קרם עור וגידים וגובש לכדי פורמט "מוחשי" מקורי, הכולל סצנות ואלמנטים ייחודים בשילובם או במהותם, שאז הוא עשוי לחסות תחת החוק, ולהיחשב כ"יצירה" ברת הגנה בזכות יוצרים.
ניתן לסכם ולומר, כי לאור התפתחות ושיכלול תעשיית הפורמטים הטלוויזיוניים, חלה התפתחות גם בפסיקה וקיימת נכונות היום בעולם, להכיר בזכות יוצרים בפורמט טלוויזיוני, ובלבד שיוכח כי אין המדובר ברעיון בלבד, אלא ברעיון שקיבל ביטוי מוחשי ומיוחד דיו, ההופך את הפורמט ל"יצירה" ברת-הגנה.
ומה באשר לפורמט טלוויזיוני בישראל?
בישראל טרם נתבררה לעומק בבית משפט השאלה אם פורמט טלוויזיוני זוכה להגנת חוק זכות יוצרים. סוגיית זכויות היוצרים בפורמט טלוויזיוני עלתה בעקיפין, כאשר רשות השידור ביקשה למנוע שידור תכנית בערוץ השני, בטענה כי התכנית מפרה את זכויות היוצרים של תכנית הטלוויזיה מטעמה – "בשידור חוקר" (ת"א 2233/91 רשות השידור נ' ג.ג. אולפני ישראל-ירושלים בע"מ).
כידוע, הרעיון בבסיס התכנית הוא הצגת שחזור של אירוע פלילי לא מפוענח, תוך הדגשת אלמנטים שונים באירוע. לאחר השידור מראיינים את הגורמים המשטרתיים הרלוונטיים והציבור נקרא למסור מידע, אשר יש בו כדי לסייע לחקירת המשטרה.
בפסק דינו קבע הנשיא דאז כב' השופט וינוגרד, כי אכן הרעיון לתכנית טלוויזיונית, המסייעת למשטרה בפיענוח פשעים, אינו מוגן, וכך גם השימוש בחומר משטרתי אותנטי ובשוטרים חוקרים, או שיחזור באמצעות שחקנים של מעשי פשע. ביהמ"ש דחה את הבקשה לצו מניעה, שכן מצא כי התכנית "בשידור חוקר" חסרה את רכיב המקוריות וכי היא מבוססת ממילא על תכנית אנגלית בשם "watch-crime". בנסיבות אלה, לא נזקק בית המשפט לדיון בשאלה העקרונית בדבר קיום זכות יוצרים בפורמט טלוויזיוני, ולא קבע קביעה קטגורית לפיה פורמט טלוויזיוני אינו בר הגנה בזכויות יוצרים.
הזכות המוסרית של היוצר
לטענת התובע, הנתבעים הפרו את זכותו המוסרית בפורמט בכך שהסתירו את שמו כיוצר בפרסומים ובהסכמים השונים הקשורים עם הפורמט.
כידוע, בנוסף לזכויות הכלכליות של היוצר, שמשמעותן הינה כלכלית, קיימת ליוצר היצירה זכות נוספת, הידועה כ"זכות המוסרית". זכות זו, שהינה זכות אישית של היוצר, עוסקת בקשר שבין היוצר ליצירה. זכות זו "אינה עוסקת בכסף אלא בתרבותו ובאישיותו של היוצר. תכליתה לכבד את הקשר האמור בין היוצר לבין יצירתו", והיא מגלמת שתי זכויות משנה:
זכות ההורות ("הזכות לקרדיט"), אשר נועדה להבטיח ליוצר כי יצירתו תיוחס לו, וכן –
"זכות השלמות, המבקשת למנוע פגיעה ביצירתו של היוצר ו/או סילופה על ידי אחרים והכל אם יש באילו מהם כדי לפגוע בכבודו או בשמו של היוצר.
ביהמ"ש הגיע למסקנה כי בידי הנתבעים היתה היכולת לדרוש מתן קרדיט לתובע כיוצר השעשועון. אלא שהנתבע בחר להתכחש תחילה לעצם היותו של ברודסקי שותף ביצירת הפורמט ובהמשך, להתכחש לזכותו המוסרית לייחוס חלקו בו.
ביהמ"ש לא קיבל את טענת הנתבעים בדבר הטענה כי הכרה בזכותם של מפתחי פורמטים היא פתיחת הדלת לעוד ועוד טענות מצד אנשים שנטלו חלק בתהליך, וצפויה לפגוע קשות ביכולת המיסחור של פורמטים – וקבע כי אין זה אלא ניסיון להתחמק מחובתם של הנתבעים להכיר בזכותו המוסרית של התובע. כמו כן קבע כי הטענה הנוספת, ולפיה האינטרס הכלכלי של התעשייה הישראלית, מחייב שלא להכיר בזכויות יוצרים ביחס לפורמטים טלוויזיונים, שעה שזכויות מעין אלה אינן מוכרות במרבית מדינות העולם, היא טענה בלתי נכונה.
אשר על כן, ביהמ"ש הגיע למסקנה כי התובע זכאי לקרדיט בטריילר המוקרן בתחילת ו/או בסוף כל פרק של הפורמט המשודר בטלוויזיה, בהיקף ובמידה שניתן ליוצרים אחרים שתרמו לתכנית (במאים, צלמים וכו'), והורה כדלקמן:
א. התובע זכאי לפרסום שמו כחלק מיוצרי הפורמט, בהיקף ובמידה הראויים בנסיבות העניין. הכוונה לפרסום בטריילרים המוקרנים בתחילת ו/או בסיום כל פרק של התכנית, בהיקף ובמידה שניתן קרדיט ליוצרים אחרים שתרמו לתכנית (במאים, צלמים וכו').
ב. ניתן צו, המחייב את הנתבעים לתת בטריילרים קרדיט לתובע כהוגה ויוצר הפורמט, תוך ציון העובדה כי לתובע שני שותפים נוספים ביצירה.
ג. הנתבעים הפרו גם את זכותו המוסרית של התובע באותם פרסומים שבהם נאמר, כי הם היוצרים של הפורמט, במקום לציין את שמו של התובע כיוצר הפורמט יחד עם שני שותפיו.
לפיכך ניתן צו המורה לנתבעים להימנע מציון שמם כיוצרים של הפורמט.
היקף הפיצוי המגיע לתובע בגין הפרת זכותו המוסרית, ידון בשלב השני של ההליך – אלא אם תושג לגביו פשרה בין הצדדים.
ביהמ"ש חייב את הנתבעים לשלם לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד עבור השלב הראשון של ההליך בסך של 30,000 ₪.
עוד על הקשר בין עולם המדיה לעולם המשפטי – כאן.
