תוכנית הריאליטי החדשה, הזמר במסיכה (המבוססת על תוכנית קוריאנית בשם King of the Mask Singer) עוררה עניין רב, בשל אלמנט המיסתורין הנלווה לביצועים. הפורמט מבוסס על אמנים מפורסמים אשר מבצעים, בעילום שם ובתחפושות גרנדיוזיות ומושקעות, קאברים לשירים מספורסמים. במסגרת התוכנית משודר סרטון ובו רמזים באשר לזהותו של האדם, כאשר חבר השופטים בפאנל מנסים לגלות את זהותו של הזמר, כאשר בסיום ההופעות מצביעים השופטים והקהל עבור הזמר האהוב עליהם, והזמר שקיבל את הניקוד הנמוך ביותר מסיר את המסיכה וחושף את זהותו.
בפוסט אחר כתבתי על מסכות התחזות וגניבת עין בדיני הקניין הרוחני:
התוכנית, מעוררת סקרנות טבעית, והיא מאפשרת, במובן מסויים, התעלמות מדעות קדומות, ושיפוט מחודש, על בסיס היכולות המוזיקליות. כך למשל, מיכל אמדורסקי, שנחשפה לאחרונה בתור ה"פיטריה", אמרה לאחר הופעתה בראיון לYnet כי:
"בחיים לא קיבלתי כאלה מחמאות, תמיד אמרו על השואו וההופעה וכל החבילה, אבל שמישהו יגיד שאני זמרת אדירה? בחיים לא היה לי כזה".
"ובפוסט חשוף באינסטגרם, כתבה כי:" לא ציפיתי שמישהו אי פעם יאמר עליי שאני זמרת ענקית, שאני זמרת נקודה. תעשו גוגל של ביקורות על השירים שהוצאתי, תמצאו כמעט בכולם 'זמרת היא לא'. הביקורות של פאנל 'הזמר במסכה' על השירה שלי ללא ידיעת זהותי, הפכו את עולמי והוכיחו לי סופית כמה משקל וכוח יש לסטיגמה!". גם הזמרת רינת גבאי זכתה לעורר הדים רבים בתור השפירית.
אלא שמתיחות והתחזות מוזיקלית אינן עניין חדש, ונעשו בעבר במקרים שונים. להלן מספר מקרים מעניינים:
מטליקה ו- Unfaith
בחודש יולי 2003 פורסם מאמר באתר MTV שבו נטען שלהקת מטליקה הגישה תביעה כנגד להקה קנדית בשם Unfaith, וזאת בעילה שהלהקה הקנדית עשתה שימוש במהלך ההרמוני של אקורד E ולאחריו אקורד F , שמטליקה טענה שרשמה עליו סימן מסחר.
MTV צירפו קישור לאתר של להקת מטליקה ובו לארס אולריך, מנהיג ההרכב טען כי התביעה לכאורה מוצדקת שכן היא מגנה על "הסאונד הייחודי של הלהקה".
החוק קובע שסימן הינו: אותיות, ספרות, מלים, דמויות או אותות אחרים או צירופם של אלה, בשני ממדים או בשלושה; ניתן לרשום סימן מסחר על צלילים. ואכן במהלך השנים נרשמו סימני מסחר על צלילים ידועים, דוגמת צליל הטלפון של נוקיה, שאגת האריה הידועה של אולפני MGM וצלילי חמשת התוים המלווים את המעבד פנטיום של חברת אינטל, ואף על ריחות, אך זהו נושא (מרתק) לפוסט אחר.
הרי שיומיים לאחר מכן CNN הודיעו כי ה"תביעה" הינה מתיחה, שתוכננה על ידי אריק אשלי, הזמר היוצר שמאחורי ההרכב UNFAITH.
Photo: Andrew Skudder (licensed under the Creative Commons Attribution-Share Alike 2.0 Generic license.
מילי ונילי
שני זמרי R&B יפי מראה ממינכן שבגרמניה, פאב מורוון ורוב פילאטוס, השיקו את הקריירה שלהם בשנת 1988 באבלום שיועד לאירופה בלבד. השירים הבאים שלהם הפכו ללהיטים עולמיים בארה"ב ובאירופה והם זכו בגראמי עבור BEST NEW ARTISTS לשנת 1990. אלא שהתברר כי השניים רק נחזו כיוצרים אך למעשה כלל לא שרו באלבום, שהופק על ידי פראנק פאריאן, המפיק והכותב הגרמני, שעמד גם מאחורי ההרכב BONEY M. המעשה נחשף, הצמד נאלץ להחזיר את פרסי הגראמי, וניסיון שלהם לפעול בקריירה מחודשת, תחת זהותם האמיתית, לא צלח.
לכתבה המתארת את המקרה, שתואר כ"מתיחה הגדולה ביותר בהיסטוריה של המוסיקה", ראו:
https://www.youtube.com/watch?v=yrDBh-tpp7s
photo by Alan Light
licensed under the Creative Commons Attribution 2.0 Generic license
פיוטר זק
האם שמעתם על הקטע Mobile for tape and percussion ? הקטע נוצר לכאורה על ידי מלחין פולני פיקטיבי בשם פיוטר זק, אשר לכאורה השופע מהמוסיקה של שטוקהאוזן וג'ון קייג'.
הסיפור חוזר לשנת 1961, כאשר למעשה, היו אלה, האנס קלר וסוזן בראדשואו, אשר יצרו את הדמות, ושהיכו על כלים שונים בצורה מקרית, בניסיון ליצור "מוזיקה אקספרימנטלית" עבור ה- BBC.
לשידור הקטע:
https://www.youtube.com/watch?v=6maWI85kSxU
חודשיים לאחר מכן, ה- BBC הודו ששידור התוכנית הזו, היתה מתיחה או כפי שכונה ""EXPERIMENT. לפי בראדשואו, הרעיון בבסיס המתיחה היה להראות כי:
"It was a serious hoax to set people thinking that fake music can be indistinguishable from the genuine."[1]
כלומר כי המבקרים (והמאזינים) אינם יכולים להבחין בין רעש מקרי לבין מוזיקת אוונגרד.
השרוף
פרשה דומה ששיגעה את המדינה והפכה לסיפור "הפייק ניוז" הגדול ביותר בתרבות הישראלית, שהגה חיים צינוביץ (גילוי נאות – ידיד ותיק). כאשר העיתון ידיעות אחרונות, פרסם כתבת שער על האמן המיסתורי, הישוב על כסא גלגלים, ואשר איש אינו יודע מיהו ולא ראה את פניו, אשר כוסו במסיכה, לאחר שנטען בסיפור קורע לב כי נפל מפיגום והפך משותק, ונשרף באורח קשה כתוצאה מפיצוץ בלון גז, והוא מתגורר בבניין חצי נטוש ברמלה העתיקה, ונטען כי קשה לו לדבר, אך הוא שר כמו זמיר. הכתבה כללה ביקורת מפרגנת לאלבום של ה"שרוף" , אשר נטען כי המוזיקה שלו מבוססת על הרוק של פעם שפרח במועדונים של רמלה. השיר "הבל החן, שקר היופי" הפך ללהיט גדול, הפופולריות שלו גאתה, והסיפור הצבעוני וההזוי, תפס במשך תקופה מדינה שלמה ואת כל תעשיית הבידור.
אלא שבהמשך, הגיע השרוף לאולפן של יאיר לפיד, הסיר את המסיכה ברגע בלתי נשכח ובשידור חי, והתגלה כי "השרוף" הינו למעשה הזמר חיים צינוביץ', שסיפר כי הגה את הרעיון לאחר שהתקשורת והרדיו התעלמו במהלך תקופה ארוכה מהמוזיקה שיצר, וכי הוא הרגיש "שרוף". צינוביץ', כזכור היה, מאז ומתמיד, דמות ססגונית במוזיקה הישראלית, ויצר פרוייקטים ייחודיים, שבמובנים רבים, הקדימו את זמנם, ואתגרו את הקהל הישראלי, לדוגמא עם פרוייקט הג'יבריש באמצע שנות התשעים.
באותה תקופה, נטולת מדיה חברתית, וללא ספוטיפי, אינסטגרם או פייסבוק, וכאשר תחנות הרדיו התעלמו ממנו, יצר צינוביץ' את התסריט היצירתי, החתרני והמבריק על אודות "השרוף", וזאת במטרה להגיע לקהל ולקשר עימו, בעולם שבו הקשר לקהל לא היה ישיר, אלא נעשה, באותה תקופה, דרך "מתווכים" שונים. היום, כמובן, התעשייה השתנתה בצורה מהותית, והאמן יכול לתקשר עם הקהל שלו ישירות, ולהפיץ את המוזיקה בשלל פלטפורמות דיגיטליות.
הסיפור טלטל את תעשיית המוזיקה והמדיה, ויצר דיון ער בשאלת תפקידה של התקשורת, פייק ניוז, על הקשר שבין אמן לקהל, ועל הליך עיצוב ויצירת מוזיקה ותרבות לצד האופן בו אנו צורכים אותה.
לקטע בתוכניתו של יאיר לפיד בו נחשף "השרוף":
https://www.youtube.com/watch?v=Nl7t7NZn0Gk&t=1027s
תמונת קאבר: Image by Pexels from Pixabay
