לאחרונה ניתן פסק דין בתביעה שהוגשה על ידי ערוץ 10 (וחדשות 10) כנגד גיא לרר, עובד לשעבר בערוץ, בעניין זכויות הבעלות בדף הפייסבוק הנושא את השם "הצינור", אשר הופעל במקביל לפינה בעלת שם דומה ששודרה בתוכנית טלויזיה, אשר נקראה "צינור לילה" ו"הצינור". כל אחד מהצדדים טוען לזכויות בדף הפייסבוק, ולכן נדרשה הכרעת ביהמ"ש. פסק הדין מעלה את חשיבות הסדרת הבעלות בנכסים הדיגיטליים.
תמצית העובדות שהובאו בפני בית המשפט:
בשנת 2007, בעודו מועסק ככתב ספורט במשרה מלאה בערוץ 10 , הציע לרר למנהליו לשדר תוכנית הנושאת את השם "הצינור", שתתבסס על שידור תכני רשת. הרעיון נשא חן בעיני מעסיקיו.
עבודתו של לרר על תוכנית זו נעשתה מעבר לשעות עבודתו, וללא תשלום נוסף.
הפינה שודרה, החל משנת 2008, והחל ממועד זה ואילך הקים לרר את דף הפייסבוק "הצינור". בתחילת שנת 2010 העלה לרר הצעה להפוך את הפינה לתוכנית המשודרת בפני עצמה וכך קרה. עד לסיום יחסי העבודה בין הצדדים בשנת 2017, המשיך דף הפייסבוק ופעל לצד התוכנית.
ערוץ 10 טען שדף הפייסבוק אינו שונה מכל זכות או נכס שעובד מקבל לרשותו במהלך העבודה ועליו להחזירו לבעליו – המעסיק בסיום עבודתו. הערוץ טען שלרר פעל כשלוח של התובעות, ובמסגרת יחסי עבודה, ומשכך עליו להחזיר לתובעת את הנכסים והזכויות שניתנו לו במהלך שליחותו.
מנגד, טען לרר שדף הפייסבוק נוצר על ידו וביוזמתו והוא מעולם לא היה "של התוכנית", אלא נועד לקדם שלל עניינים שבהם עסק ושאותם קידם לרר, לרבות הפינה ובהמשך התוכנית שהגיש. לדבריו, השתמש בדף הפייסבוק לקידום מיזמים ומטרות חברתיות שמצא בהם עניין, אשר חלקם הגדול לא היה חלק מהתוכנית. פיתוח פורמט הפינה "הצינור" אשר הפך לתוכנית עצמאית, לרבות הגיית שם התוכנית והתכנים שישודרו בה, כל אלה בוצעו על ידי לרר מחוץ לגדר יחסי העסקתו.
בית המשפט עמד על טשטוש הגבולות המוכרים להפרדה המסורתית בין רכוש המעסיק לרכוש העובד, וציין כי בשעה שבעבר היתה אבחנה קלה לזיהוי בין שעות העבודה לשעות הפנאי, הרי שכיום במקומות עבודה רבים ניתן לבצע את העודה באמצעות מחשב וטלפון ניידים מכל מקום ובעל עת, וקיים קושי של ממש לקבוע היכן מסתיימות שעות העבודה והיכן מתחיל זמן הפנאי של העובד.
על רקע דברים אלו, ביהמ"ש ביקש לבחון את שאלת זכות השימוש בחשבון של רשת חברתית, כאשר פייסבוק היא הגדולה ביניהן, אך ניתן לדבר באותו הקשר גם על רשתות נוספות, דוגמת חשבונות אינסטגרם, לינקדאין, טוויטר וכיו"ב. בית המשפט הצביע על שורה של מאפיינים, מעין מבחנים, המהווים סממנים עיקריים לסיוע בסימון הגבול האמור:
- מי יזם את פתיחת החשבון ולאיזו מטרה הוא נפתח?
במקרה זה, מדובר בדף שנפתח ביוזמתו הבלעדית של לרר, בסמוך לתחילת הגשת הפינה. לדברי לרר (שלא נסתרו) :"מטרתו העיקרית של הדף לא היתה לשרת את הפינה או לקדם אותה דווקא. מטרתו היתה לייצר קהילה חברתית שפעילותה מתמדת, יומיומית, אקטיביסטית, ורחבה הרבה מעבר למה שמסגרת הפינה יכולה היתה לאפשר". בית המשפט קיבל גרסה זו כנכונה.
- מי מידת המתאם (קורלציה) בין החשבון לבין העבודה?
למרות שהיה דמיון בשמות, הרי שבמהלך תקופה ממושכת לא היתה זהות בין שם החשבון לשם התוכנית. (בראשית דרכה ועד לשנת 2015 כונתה התוכנית "צינור לילה", בשעה שדף הפייסבוק כונה "הצינור". ביהמ"ש ציין כי דרך נוספת לבחינת המתאם בין התוכנית לבין דף הפייסבוק היא באמצעות בחינת התרומה שתרמו האחת לשנייה ולהיפך, וכן באמצעות בחינת המתאם האמצעות השוואת תכני התוכנית ותכני הרשומות (פוסטים). במקרה זה, ביהמ"ש הגיע למסקנה כי המתאם בין התוכנית לדף הפייסבוק היה בשיעורים נמוכים, ובוודאי שלא ניתן לקבוע כי בעיקרם של דברים התקיים מתאם בין השניים. מסקנה זו הינה משמעותית להכרעת ביהמ"ש, שכן היא מצביעה על הפרדה בין פעילות הנתבע בדף הפייסבוק לפעילותו במסגרת התוכנית.
- באילו שעות נוהל החשבון?
ביהמ"ש קבע כי בשנים הראשונות להפעלת דף הפייסבוק, העבודה עליו נעשתה על חשבון זמנו של הנתבע וללא תשלום נוסף, ועקב העובדה שלא מדובר במשימה מובהקת הנובעת מתפקידו של הנתבע, נסתרה הנחת התובעת שמדובר במשימה שבוצעה "במסגרת העבודה", ולכן תוצריה שייכים למעסיק.
- מי נשא בהוצאות ניהול החשבון?
הוכח כי לא פרט לחלק מעובדי התוכנית עצמה, לא עסק מי מעובדי התובעות לצורך טיפול בדף הפייסבוק: לא נשכר לצורך טיפול בדף הפייסבוק, לא נדרש לעשות כן, ולא שולם לו שכר ייעודי עבור זאת. מנגד, הנתבע הוכיח בבירור כי הוציא הוצאות לצורך תפעול דף הפייסבוק, הן בדרך של ויתור על שכר, ובין בדרך של הוצאה מכספיו.
- מי היה שותף בניהול החשבון בפועל?
הנתבע לבדו היה מנהל החשבון. לא מדובר רק בתפקידו לפי הגדרות פייסבוק כ – Admin, אלא ובעיקר לעצם ניהול החשבון בפועל. במהלך תקופת קיומו של דף הפייסבוק הוא נוהל באופן בלעדי על ידי הנתבע, או מי מטעמו, ואף לא ניתנה לתובעות זכות גישה עצמאית לדף.
- האם ניהול ותפעול החשבון בוצעו על פי הוראות המעסיק ותחת פיקוחו?
בשונה מהמבחן הקודם, הרי שלפי מבחן זה יש לבדוק את אופן ניהול החשבון. במקרה זה, לא נהגו התובעות מנהג בעלים בדף הפייסבוק, והדף נוהל על ידי הנתבע כראות עיניו, מבלי שהועלתה טענה כי במשך כל שנות קיומו, ניתנו לו הנחיות כלשהן ביחס לכך.
התובעות לא הצביעו על כל פעולה שנקטו מטעמן ביחס לתכנים שהועלו בדף הפייסבוק. ההחלטה באשר לתכנים שעלו בדף היתה של לרר בלבד.
מנגד, הוכח כי דפי הפייסבוק האחרים של תוכניות חדשות 10, מנוהלים על ידי מומחה מדיה, מר אור אליעז.
לפיכך, עולה כי התובעות לא היו שותפות או מעורבות כלל בהפעלת הדף ובמתן הוראות ביחס להפעלתו. מבחן זה, שהינו משמעותי ומהותי, מצביע על היותו של הנתבע, הבעלים של הדף.
- האם קיימות בהסכם העבודה הוראות ביחס לחשבון?
בחוזה העסקתו הראשוני של הנתבע, וכן בתוספות לחוזה ההעסקה לא דנו בתפקידו כמנהל דף הפייסבוק.
- האם קיים במקום העבודה נוהל עבודה ביחס לזכות השימוש בחשבונות ברשתות חברתיות?
בית המשפט קבע כי שימוש במדיה דיגיטלית ובכלל זה בחשבונות ברשתות חברתיות מקוונות, במסגרת מקומות עבודה, הוא פרקטיקה נפוצה מזה כמעט כעשור. כפי שמעסיק שומר על רכושו הפיזי, עליו גם לנקוט אמצעים לשמירה על נכסיו הדיגיטליים.
בין היתר, מצופה כי מעסיק יגדיר לעובדים מה מעמדם של חשבונות ברשתות החברתיות, אשר משמשים את העובדים לצרכיהם ולצרכי העבודה בו זמנית.
בהעדר נוהל הקובע את גדר הבעלות בחשבונות של רשתות חברתיות ולנוכח סממנים רבים המעידים על היות החשבון שייך לנתבע, יש משום החלשה משמעותית של מסד התביעה.
בית המשפט ציין, כי ככלל אף אחד מהמבחנים אינו יכול לעמוד לבדו, ורק שקלול התמונה העולה מכלל המבחנים עשוי להביא לתוצאה. כעולה מניתוח המבחנים לעיל, ובוודאי המהותיים שבהם, ולאחר יישום ושקלול הדברים על המקרה שבפנינו, הגיע בית המשפט למסקנה שדף הפייסבוק צריך להישאר תחת ניהולו של לרר ולתובעות לא עומדת הזכות להעבירו לניהולן, וכי מרבית הסממנים מצביעיםן על הנתבע כבעליו של דף הפייסבוק.
לפיכך, ביהמ"ש דחה את התביעה. הנתבע חוייב לפרסם רשומה (פוסט) ולפיו לא קיים קשר בין תוכנית הצינור המשודרת בערוץ 10 לבין הדף וכי צופי התוכנית המבקשים לעקוב אחרי דף התוכנית, יפנו לאתר 10.tv. התובעות חוייבו בהוצאות הנתבע בגין ההליך בסך של 25,000 ש"ח.
מפסק הדין עולה כי ישנה חשיבות רבה, בפרט בעידן הדיגיטלי, להסדרת הבעלות בנכסים הדיגיטליים. על מעסיקים, להסדיר בצורה מסודרת בחוזי התקשרות, הן עם העובד, והן מול קבלני משנה, ולכלול התייחסות לנושא זה של הבעלות במדיות דיגיטליות שונות (דוגמת פייסבוק, אינסטגרם, חנות באמזון, Sound cloud).
בנוסף, חשוב להדגים ניהול ופיקוח פעיל, ולכל הפחות משותף, על הנכסים הדיגיטליים. הניהול הבלעדי על ידי לרר היה אחד המבחנים המרכזיים שהוביל את ביהמ"ש לקבוע כי הוא הינו הבעלים של הדף. מומלץ לשים לב גם ליתר המבחנים והשיקולים שהופיעו בפסק הדין, ולהתייחס אליהם, או לפחות למרביתם.
