רקע כללי
בתקופה האחרונה עלה לכותרות נושא ה- NFT וכבש את העולם האמנות בסערה, עם מכירות של מוצרים דיגיטליים יחודיים, אשר נסקו, בחלק מהמקרים, לסכומים אסטרונומיים.
מה זה NFT?
NFT הינם ראשי תיבות של Non-Fungible Token המהווה למעשה מטבע דיגיטלי, המאוחסן בדאטהבייס מאובטח ומאומת בטכנולוגיית בלוקצ'יין, והוא מאפשר בעלות ואימות מקוריות על יצירות דיגיטליות. הוא ייחודי ומהווה פריט אספנות שלא ניתן לשכפול, דבר שמקנה לו ערך רב. הוא מספק לקונה הוכחה של אותנטיות ובעלות ומהווה מעין "תעודת בעלות" על הנכס הדיגיטלי, שמאפשר לדעת למי הוא שייך במקור וגם למכור אותו. רבים שמעו על הביטקויין, אבל טכנולוגית ה NFT עשויה לקחת את עולם האמנות והיצירה שלב אחד קדימה.
טכנולוגיה זו קיימת כבר מספר שנים, אבל נדמה שחדרה למיינסטרים בשנת 2017 עם שגעון הקריפטו- חתולים, שאפשר לאנשים לרכוש מהדורות מוגבלות של חתולים במטבעות וירטואליים.
אנשים אוהבים לאסוף פריטים יחודיים ונדירים. גם בעולם הגיימינג, יש קהילה גדולה של גיימרים שהרגילים לרכוש פריטים בעולמות הדיגיטליים, לדוגמא במשחק הידוע "פורטנייט". אבל לאחרונה, נמכרו יצירות ופריטים שונים בסכומי עתק, שמאירים זרקור לתופעה זו.
כך לדוגמא, מייסד טוויטר, ג'ק דורסי, הציע למכירה צילום מסך של הציוץ הראשון שלו בשנת 2006, וההצעות זינקו לסכום של למעלה מ-2.5 מיליון דולר.
היוטיובר לוגאן פול מכר קטעי וידאו בהם הוא נראה פותח חפיסת קלפי פוקימון, ובסך הכל מכר סחורה דיגיטלית בהיקף של מספר מיליוני דולרים.
צילומים מהרגעים הגדולים של משחקי NBA נמכרו בסכומים של מאות מיליוני דולרים, לצד דמויות אספנות ייחודייות, חתולים ועוד.
להצלחה מסחררת זכתה יצירת אמנות של האמן מייק וינקלמן, המוכר בשם ביפל (Beeple), אשר נקראת "5000 הימים הראשונים", ואשר מהווה קולאז' של כל היצירות שהאמן הדיגיטלי העלה לרשת, מידי יום, מאז שנת 2007, וקיימת רק כעותק דיגיטלי. היצירה נמכרה לאחרונה בסכום של .69 מיליון דולר במכירה פומבית של בית המכירות הפומביות הידוע כריטסט'יס, לרוכש שידוע רק תחת הכינוי מטאקובן (Metakovan). המכירה החלה בסכום של 100$.
תוצאה זו הפכה את ביפל, לאמן החי שיצירה שלו נמכרה במחיר הגבוה ביותר במכירה פומבית, אחרי דייויד הוקני וג'ף קונס, והסכום היה גבוה מכל סכום שהוצע עבור יצירות של אמנים ידועים אחרים דוגמת דאלי או גוגן.
חברה בשם INJECTIVE PROTOCOL העוסקת בטכנולוגיית בלוקצ'יין, שרפה לאחרונה באקט פרובוקטיבי, יצירה מקורית של האמן הידוע בנקסי, על מנת להפוך אותו ל- NFT ובניסיון לקדם את פעילותה, ותוך הטענה כי האמנות הדיגיטלית, שווה למעשה יותר מהאמנות הפיזית.
המיקוד של השוק כרגע הינו סביב נכסים דיגיטליים, לרבות תמונות, גיפים, שירים או סרטונים. אך לא רק אמנים ויוצרים נכנסו לנישה זו, אלא גם מותגים ידועים נכנסו לפעול בזירה זו, וכך למשל המותג טאקו בל מכר קבצי GIF ותמונות בנושא טאקו,
כיום, קיימות חברות המסייעות לייצר ולמכור NFT, דוגמת החברה של האחים וינקלווס, ונוסדו גלריות שונות דוגמת superare Nifty Gateway ועוד, המאפשרות לאמנים להפוך את יצירותיהם ל- NFT ולאספנים לרכוש יצירות אלה.
יצירת האמנות בעידן השעתוק הטכני
וולטר בנימין, לפני יותר משמונים שנה, בחיבורו יצירת האמנות בעידן השעתוק הטכני, טען כי הטכנולוגיה ה"מכנית" לדבריו המאפשרת שעתוק של יצירות גורמת לאובדן ההילה המקורית של "הכאן ועכשיו" [1] בעידן השעתוק הטכני, טוען בנימין, אובדת ההילה של יצירת האמנות (ההילה היא תוצר ארגון היחס ליצירת האמנות, היא תחושת "הכאן-והעכשיו" שלה, "נוכחותה החד-פעמית במקום בו היא נמצאת", והיא המאפיין של יצירת האמנות האוטונומית[2].
כפי שמציינים עורכי הקובץ, המסה של בנימין, היא רבת עוצמה די הצורך כדי "להפוך למורכבת את החשיבה אודות התרבות אפילו היום, למרות "'השקיעה המלאה' בזרמים של מידע שמפיק העידן הדיגיטלי":
"המדיה החדשה מציגה את עצמה באופן שונה מצורות התקשורת שבנימין דן בהן. המבנים הישנים סיפקו ערוצי גישה למקום רחוק ולזמן רחוק: הרדיו, לדוגמא, איפשר לעקוב אחר אירוע ספורטיבי או פוליטי ללא נוכחות פיזית. קולנוע אפי אקסטרווגנטי הקסים את הצופים בעזרת הבטחה להחיות את ההיסטוריה או להנשים מחדש את העבר. בניגוד לכך, ההבטחות הגלומות בתקשורת דיגיטלית עכשווית הם מרחיקות לכת הרבה יותר: סייברספייס, טלויזיה אינטראקטיבית ומציאות וירטואלית אינם מסתפקים באספקת גישה לזמן או מקום מרוחקים. אלא הם בעצמם סוג של התנסות אוטנטית. יקום אלקטרוני מחליף את העולם הפרוזאי של תחושה ישירה. הטכנולוגיה הדיגיטלית מאפשרת השתוללות של דימיון ורוח".[3]
כפי שמציינת פרופ' שולמית אלמוג, הטכנולוגיה הדיגיטלית מאפשרת לעסוק סימולטנית בייצור מידע, בהפצתו ובעריכת שינויים בתכניו ובצורתו.המצב הדיגיטלי מאפשר, כשם שלא נתאפשר מעולם למלא מספר תפקידים בעת ובעונה אחת: יצירה, עריכה, פרשנות והפצה, היכולים להתבצע על ידי כל פרט. במונחים של זמן, הטכנולוגיה הדיגיטלית מאפשרת להשפיע גם על "זמן הסיפור" וגם על "זמנו של המסופר", ואף לעשות זאת במהירות חסרת תקדים. [4]
NFT ותעשיית המוזיקה
למרבית תשומת הלב שניתנה לאסימונים הקריפטוגרפים הללו זכות קבצים בתחום האמנות החזותית. אבל גם בתחומים אחרים יש פעילות העושה שימוש בטכנולוגיה זו בשל האפשרות הגלומה בטכנולוגיה להחזיר לאמנות משהו מהילת המקוריות האותנטית אשר נדמה שנעלמה בעידן השעתוק הטכנולוגי, ותרבות ה- CUT AND PASTE בעידן הדיגיטלי.
כך למשל, בתעשיית המוסיקה, שבה כידוע מאז חדירת הסטרימינג, מתקשים מוזיקאים להרוויח מהיצירות שלהם, מספר מוזיקאים יצירתיים עושים שימוש ב- NFT כאפיק הכנסה נוסף ומעניין.
כך לדוגמא המפיק המוסיקלי 3Lau והאמן הויזואלי slime Sunday מכר NFT של האלבום שלו תמורת 11.3 מיליון דולר. האמנית גריימס מכרה יצירה ב-5.8 מיליון דולר, וההרכב קינגס אוף ליון מכרו את אלבומה החדש Now You See Yourself בטוקן ייחודי (הכולל מספר סוגים: תקליטי ויניל, הורדה דיגיטלית, הופעות חיות ואמנות אודיו ויזואלית) תמורת 2 מיליון דולר.
בין הפריטים שנמכרו ע"י מוזיקאים, כרטיסים להופעות, שירים, סוגי מדבקות ממותגות, וכו'.
יש מוזיקאים ידועים דוגמת קניה ווסט ו- The weekend אשר נוהגים ליצור, מעת לעת, חנויות פופ אפ המציעות מוצרים ייחודיים במהדורה מוגבלת, בשיתוף ולצורך קידום הופעותיהם.
כך לדוגמא, זוג נעליים של חברת נייקי (NIKE) מסוג 1 (Air Yeezy אותם לבש הזמר המפורסם קנייה ווסט בהופעתו בטקס פרסי הגראמי של שנת 2008, נמכרו לאחרונה בעבור 1.8 מיליון דולר. האחראי על תחום הלבשת הרחוב (Streetwear) של תאגיד סותבי'ס, שניהל את המכירה הפומבית, כתב עליו כי "המחיר המרשים מעיד על המורשת של קנייה בתור אחד ממעצבי הסניקרס והבגדים המשפיעים ביותר של זמננו".
אלא שנדמה שטכנולוגיית ה- NFT לוקחת את עניין הנדירות שלב אחד קדימה, שבה מתמזגים יצירות אמנות, DROP CULTURE בלוקצ'יין ומטבעות קריפטו למעין "מטא יקום" חדש, שבו נכסים דיגיטליים דוגמת יצירות אמנות, מוזיקה, וכו', זוכים לעדנה ולפלטפורמות חדשות המאפשרות את מיסחורן.
NFT וזכויות יוצרים
דיני זכויות יוצרים והתפתחות טכנולוגית הינם בלתי נפרדים. למעשה, היתה זו התפתחות טכנולוגית – תעשיית הדפוס – אשר היוותה את הזרז להתפתחות דיני זכויות היוצרים מלכתחילה, עם חקיקת The Statute of Anne בשנת 1709.
הקונספט של היוצר הינו בעל חשיבות מרכזית בדיני זכויות היוצרים, ועם זאת הגדרתו חמקנית ומתעתעת. ההבנה מיהו היוצר הינה קריטית בשל כך שדיני זכויות יוצרים מתייחסים ל"works of authorship" ובעל הזכויות הינו דרך כלל היוצר (בכפוף לחריגים מספר הקיימים בחוק).
יש לציין כי מי שרוכש NFT אינו היוצר של היצירה, והוא לא מקבל את זכויות היוצרים על היצירה, אשר שייכת כאמור, בדרך כלל, למי שיצר את היצירה. אבל הרוכש כן יוכל לטעון לבעלות על היצירה המקורית. כפי שלדוגמא מי שרוכש תמונה מקורית של ואן גוך, לא הופך לבעלי זכויות היוצרים ביצירה, אך הוא כן יוכל להתהדר בכך שהינו הבעלים של התמונה המקורית של האמן. הבעלים של ה- NFT לא יכול לעשות מוניטיזציה ליצירה עצמה, שכן, כאמור, הוא אינו הבעלים של זכויות היוצרים ביצירה. עם זאת, הוא בעל הזכות למכור וליהנות מה- NFT עצמו בשוק המשני.
למעשה, כל חברה שיש בבעלותה סוג של קניין רוחני יכולה להפוך אותו ל- NFT. קניין רוחני הופך ליותר ויותר בעל ערך וסחיר.
במובן זה ה- NFT מהווה מוצר מסחרי נלווה דוגמת מרצ'נדייז אחרים כמו חולצות, כובעים, תכשיטים וכיו"ב. מעבר לכך, ה- NFT מאפשרים לכאורה לאמן לתקשר ישירות עם המעריצים, מבלי להתחלק עם צדדים שלישיים. אך יתכן כי השימוש בחוזים חכמים (Smart Contracts) המעוגנים בבלוקצ'יין הופכים את השיטה למהפכנית, , שכן לא רק שניתן ליצור תעודת מקוריות עבור היצירות הדיגיטליות, אלא שניתן לנסח חוזים המבטיחים שהאמן ירוויח בכל פעם שהאמנות שלהם נמכרת גם בעתיד.
הנושא מעלה שאלות מעניינות על בעלות בעידן הדיגיטלי, ועל מעמדם של אמנים עצמאיים שזכויות היוצרים על יצירותיהן, נשארות בידיהן, לעומת כאלה שהעבירו את זכויות היוצרים על יצירותיהם לחברות שונות.
ביחס לתעשיית המוזיקה, פרופ' אנדראס רחמטיאן לדוגמא, טוען שלדיני זכויות יוצרים אין למעשה הבנה אמיתית באשר לטבעה של היצירה המוסיקלית כיצירת אמנות[5]. החוק מתייחס להיבטים מסויימים של המוסיקה, שהוא רואה בהם כרלבנטיים מבחינה נורמטיבית, ובכך מבנה את אבני הבניין של ההגנה המשפטית. בצורה זו, המוסיקה נתפסת כאובייקט של עסקאות משפטיות, ובמיוחד כאובייקט של קניין הניתן להעברה[6]. יצירה מוסיקלית הינה צורת אמנות סובייקטיבית, כך שלנסות לתחום אותה במונחים של רווח שהיא מפיקה, עשוי להחטיא את המטרה. חלק מהתרבות המוסיקלית, הינה שילוב של אלמנטים על מנת לעורר תחושות מסוימות בקרב המאזין, וליצור סגנון הייחודי ליוצר.
דיני זכויות היוצרים לא מעוצבים רק על ידי הקונספט של היוצר, אלא הם מהווים כוח חשוב בעיצוב מושג ה"מחברות", והם משרטטים קווי גבול סביב צורות ראויות של יצירה תרבותית.
סיכום
לסיכום, הטכנולוגיה מגיבה לצורך של עולם האמנות באותנטיות ומקוריות בעולם שהופך ליותר ויותר דיגיטלי.
NFT עשוי להעניק משמעות חדשה לאמנות דיגיטלית. הוא הופך למעשה עבודות דיגיטליות לייחודיות ולכן מכירות. ועולה השאלה האם ה- NFT יחזיר למוזיקאים כוח שנלקח מהם בגלל פיתוחים טכנולוגיים?
אין לדעת האם המדובר בטרנד שיחלוף, אבל מאידך גם מטבעות וירטואליים דוגמת הביטקויין החלו בשווי של סנטים בודדים ושוויים כיום עלה בצורה מטאורית.
נדמה כי כניסה לתחום זה עשויה להוות פורמט נוסף ליצירה ואפיק חדש ומעניין למיסחור עבודתם עבור אמנים מתחומים שונים.
מתעניינים בנושא? צרו איתנו קשר.
עו"ד אייל ברוק עוסק בנושא NFT ומייצג יוצרים בתחום זה.
[1]. ראה וולטר בנימין "יצירת האמנות בעידן השעתוק הטכני" הרהורים כרך ב 156 (שמעון ברמן מתרגם, 1996).
[2] . ראו: https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%A6%D7%99%D7%A8%D7%AA_%D7%94%D7%90%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%AA_%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%93%D7%9F_%D7%94%D7%A9%D7%99%D7%A2%D7%AA%D7%95%D7%A7_%D7%94%D7%98%D7%9B%D7%A0%D7%99
[3] . T. Lenoir, H.U. Gumbrecht (Eds.) Mapping Benjamin (2003), p. 278 ראו שולמית אלמוג משפט וספרות בעידן הדיגיטלי בעמ' 58-59.
[4] . שולמית אלמוג, משפט וספרות בעידן הדיגיטלי, בעמ' 62.
[5]. ראו The Elements of music relevant for copyright protection/ Andreas Rahmatian, P. 78 ,
[6]. ראו: Rahmatian, A., Concepts of music and copyright, Edward Elgar Publishing Limited (2015), בעמ' 7.
Photo by Brett Sayles from Pexels
