יצירה מוסיקלית הינה אחת מארבעת סוגי היצירות שחוק זכות יוצרים התשס"ח-2007 (להלן:"החוק") מגן עליהן[1].

בישראל, למרות העובדה כי חוק זכות יוצרים מגן על ארבעה סוגים שונים של יצירות (יצירה ספרותית, אמנותית, דרמטית  ומוסיקלית)^[2], החוק החדש מגדיר בסעיף ההגדרות רק שלושה מתוך ארבעה סוגים אלה^[3], והמונח "יצירה מוזיקלית" לא הוגדר בחקיקה הישראלית, לרבות בחוק זכות יוצרים -1911, בפקודת זכות יוצרים – 1924 ובחוק זכות יוצרים התשס"ח – (2007) (להלן:"החוק החדש"). יצוין כי בדיוני ועדת הכלכלה שהתקיימו לקראת חקיקת חוק זכויות יוצרים החדש שנחקק בשנת 2007, הועלתה הצעה להגדיר יצירה מוסיקלית ככוללת "מנגינה, מהלך הרמוני ומקצב וכל שילוב ביניהם", אך הוסבר לועדה כי אין אפשרות להגדיר יצירה מוסיקלית ואף אין צורך בכך.

מסורתית, בתי המשפט נטו להתבסס בצורה פשטנית על שלושה פרמטרים מרכזיים, בהתייחסם לזכויות היוצרים ביצירה המוסיקלית: בראש ובראשונה למלודיה (קו הלחן), ולצד זה, במידה פחותה, להרמוניה ולמקצב. התמקדות זו משקפת דגש היסטורי של מסורות מוסיקליות אירופאיות מערביות. אלא שבשנים האחרונות השתנה הליך יצירת המוסיקה מן היסוד, והדבר מחייב התייחסות אחרת מבחינת דיני זכויות היוצרים.

לא רבים יודעים, אך היצירה המוסיקלית אינה עשויה מקשה אחת, והיא מכילה בחובה, מספר זכויות שונות, המקנות זכויות נפרדות  (ומכוחן תשלום תמלוגים שונים). בנוסף, זכויות אלה מנוהלות על ידי ארגונים יציגים נפרדים, וגם מטעם זה חשוב להכירן:

1. רובד ראשון מגן על היצירה המוסיקלית – כלומר על המילים והלחן. לעיתיםיהיו קיימות זכויות נפרדות למעבד. זכויות אלה מנוהלות בישראל על ידי אקו"ם.
2. רובד שני מגן על הביצוע המוסיקלי – "מבצע" – אדם המבצע במשחק, בשירה, בנגינה, במחול או בדרך אחרת, יצירה ספרותית, אמנותית, דרמטית או מוסיקלית; הביצוע מוגן מכוח חוק זכויות מבצעים ומשדרים – 1984 והוא מקנה למבצע אגד של זכויות, לרבות הזכות למנוע כי ייעשו בביצוע שלו, שימושים מסויימים, וזאת ללא הסכמתו. זכויות אלה מוגנות בישראל על ידי אשכול"ות / עיל"ם – הארגונים המייצגים את זכויות המבצעים והנגנים.

3. רובד שלישי מגן על ההקלטה של היצירה ("המאסטר") – בשונה מהזכויות על היצירה המוסיקלית, חוק זכות יוצרים קובע כי קיימות זכויות נפרדות גם בהקלטה של היצירה. החוק קובע הגנה נפרדת ל"תקליט" (המוגדר בחוק כ"טביעה של צלילים, למעט טביעה של צלילים ביצירה קולנועית"), כלומר לשעתוק של היצירה. החוק קובע גם חזקה כי המפיק של תקליט הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים בתקליט. המפיק מוגדר בחוק כמי שאחראי על ביצוע הפעולות הדרושות לשם יצירת התקליט. בישראל, זכויות אלה מיוצגות על ידי הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות, וכן על ידי הפי"ל.

 

היצירה המוסיקלית שונה מתחומי אמנות אחרים גם מעצם ההגנה המוקנית לתקליטים. תקליטים זוכים בישראל להגנת זכות יוצרים כיצירה עצמאית נוסף על ההגנה הניתנת ליצירה המוסיקלית המוקלטת. כלומר, זהו שדה האמנות היחיד מבין הארבעה אשר קיימת ביחס אליו אבחנה בין יצירה מוסיקלית לבין פורמט מוקלט שלה.

הסיבה העיקרית להגנה הנפרדת על תקליט נעוצה באמנות בינלאומיות ובמסורת המשפטית. יצויין כי "רובד" הגנה נפרד להפקה אינו קיים ביחס לסוגים אחרים של יצירות.

בנוסף לזכויות אלה, קיימת ליוצר "זכות מוסרית" ביצירתו, המקנה לו זכות לקרדיט בגין שימושים הנעשים ביצירה, וכן את הזכות שלא תיעשה ביצירה פגימה או סילוף או פעולה שיש בה לפגוע בשמו או בכבודו של היוצר.

הבחנות אלו חשובות, הן עבור היוצר, על מנת שידע מהן הזכויות להן הוא זכאי, ועל מנת שידע להסדיר את הזכויות שלו ולהגן עליהן, והן עבור משתמשים פוטנציאליים ביצירות, שעליהם לפנות לגורמים הרלבנטיים בבואם להסדיר את זכויות השימוש לצורך שימוש ביצירה מוזיקלית, לדוגמא במסגרת של פרט, סדרת טלויזיה, פרסומת וכיו"ב.חשוב לציין שנושא זה הפך מורכב עוד יותר בעידן הדיגיטלי, בו נדרשות זכויות רחבות על מנת להפיץ את התוכן באפיקים המכונים "ניו-מדיה", הכוללות , בין היתר, את האינטרנט, סלולר, VOD וכיו"ב ומכיוון שביכולתו של היוצר "להחריג" זכויות מסויימות מטיפולן של האגודות היציגות, ולכן, לצורך שימוש ביצירות מוחרגות, יש צורך לפנות אל היוצר.

 

להרחבה בנושא זכויות יוצרים במוזיקה בעידן הדיגיטלי ראו המאמרים "על מאש אפים וזכויות יוצרים", וכן "רמיקסים, סימפולים ומאש אפים"

 

[1]. סעיף 4 לחוק זכויות יוצרים, התשס"ח – 2007, קובע כי:" זכות יוצרים תהא ביצירות אלה:

"(1) יצירה מקורית שהיא יצירה ספרותית, יצירה אמנותית, יצירה דרמטית או יצירה מוסיקלית, המקובעת בצורה כלשהי". בנוסף קיימת הגנה לתקליט.

[2] . ראו סעיף 4 לחוק זכות יוצרים. כמו כן קיימת הגנה על תקליט (סעיף 4 (א)(2) לחוק).

[3] . סעיף ההגדרות (סעיף 1 לחוק) כולל הגדרות של יצירה ספרותית; יצירה דרמטית; יצירה אמנותית, אך לא של יצירה מוסיקלית.