האם עיצוב שיער מהווה יצירת אמנות הזכאית להגנה של זכויות יוצרים?
בשאלה מעניינת זו דן בית המשפט בפסק דין זה.
להלן בתמצית עובדות המקרה: התובע הינו מעצב שיער. הנתבעת היא חברה בע"מ ובבעלותה מספר מקומונים ואתר אינטרנט. בן דודו של התובע, עבד בתקופה הרלבנטית כשכיר אצל התובע, השתתף במסגרת עבודתו, במופע ההתרמה "אומנים נותנים תקווה", אשר התקיים בשנת 2009, ובו תרם התובע שירותי עיצוב השיער שלו לדוגמניות שהשתתפו במופע. במהלך ההשתתפות במופע צילמו התובעת וצלם מקצועי נוסף תמונות, וביניהןתמונות בהן צולם בן הדוד מאחורי הקלעים ליד חלק מהדוגמניות ועיצובי השיער.התובע העלה את התמונות לאלבום בפרופיל הפייסבוק שלו, ותייג את בן הדוד בתמונות בהן דמותו הופיעה, כך שאותן התמונות הופיעו גם בפרופיל הפייסבוק שלבן הדוד. לאחר המופע עזב בן הדוד את עבודתו אצל התובע ופתח מספרה משלו.
בשנת 2013, במסגרת חבילת פרסום שרכש בן הדוד במקומון, פרסמה הנתבעת במדור הרכילות "צהוב בעיר" כתבה המלווה בשתי תמונות של בן הדודליד דוגמניות עם עיצובי שיער, שנלקחו מאתר הפייסבוק של בן הדוד, ובה נכתב": … לצהוב נודע שמושיקו הגיע הישר למקום הראשון וקיבל הרבה כבוד גם מהמתחרים וגם מדוגמניות העל שסירק וסיפר".
התובעים הגישו תביעה כנגד הנתבעת ותבעו ממנה פיצויים בסך 110,000 ₪. סך 100,000 ₪ בגין הפרת זכויות יוצרים וזכויות מוסריות, גזל ועשיית עושר ולאבמשפט, ופיצויים בסך 10,000 ₪. לטענת התובעים, הנתבעת פרסמה ועשתה שימוש מסחרי בתמונות שצילמה התובעת, בהן מופיעים עיצובי השיער שעיצב התובע במופע, אשר מהוות יצירת אומנות, תוך הפרת זכויות היוצרים שלהם ופגיעה בזכויותיהם החומריות והמוסריות. הפרה זו באה לידי ביטוי לאחר שהנתבעת פרסמה את התמונות במקומונים שבבעלותה ובאתר האינטרנט לצד כיתוב מטעה המייחס באופן שיקרי למתחרה שלהם את התמונות וההשתתפות במופע.
בית המשפט עמד על המסגרת הנורמטיבית ביחס להפרת זכות יוצרים:
סעיף 1 לחוק זכויות יוצרים, תשס"ח – 2007 (להלן- "החוק") הגדיר המחוקק את המונח "יצירה אמנותית" כדלקמן:
"לרבות רישום, ציור, יצירת פיסול….יצירה אדריכלית, יצירת צילום ויצירת אמנות שימושית".
סעיף 4 לחוק קובע שזכויות יוצרים תהא ביצירה מקורית שהיא יצירה ספרותית,אומנותית, יצירה דרמטית או יצירה מוסיקלית, המקובעת בצורה כלשהי. סעיף 11לחוק קובע שזכות יוצרים ביצירה היא הזכות הבלעדית לעשות ביצירה, או בחלקמהותי ממנה, פעולה, אחת או יותר, המפורטות בסעיף, בהתאם לסוג היצירה, וביניהן, העתקה ופרסום – לגבי יצירה שלא פורסמה. סעיף 34 לחוק קובע שמעביד הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה שנוצרה על ידי עובדו לצורךעבודתו ובמהלכה, אלא אם כן הוסכם אחרת. סעיף 45 לחוק קובע שליוצר של יצירהאמנותית, תהיה ביחס ליצירתו זכות מוסרית, למשך תקופת זכות היוצרים באותה יצירה. הזכות המוסרית היא אישית ואינה ניתנת להעברה, והיא תעמוד ליוצר אף אם אין לו ביצירה זכות יוצרים או אם העבירה את זכות היוצרים ביצירה, כולה או חלקה לאחר. סעיף 46 לחוק קובע שזכות מוסרית ביחס ליצירה היא זכות היוצר ששמו ייקרא על יצירתו בהיקף ובמידה הראויים בנסיבות העניין, שלא יוטל פגם ביצירתו ולא ייעשה בה סילוף או שינוי צורה אחר, וכן כי לא תיעשה כל פעולהפוגענית ביחס לאותה יצירה, והכל אם יש באילו מהם כדי לפגוע בכבודו או בשמושל היוצר. סעיף 47 לחוק קובע שהעושה ביצירה פעולה מהפעולות המפורטות בסעיף 11 או מרשה לאחר לעשות פעולה כאמור, בלא רשותו של בעל זכויות היוצרים, מפר את זכות היוצרים.
נקבע כי אין מחלוקת כי הנתבעת הורידה מדף הפייסבוק של בן הדוד את התמונות מהמופע,תמונות שהועלו על ידי התובע לדף הפייסבוק שלו, והופיעו גם בדף הפייסבוק שלבן הדוד, מאחר ובן הדוד תוייג בהן על ידי התובע. אין מחלוקת כי הנתבעת פרסמההתמונות בכתבה שתוכנה הומצא על ידי הנתבעת, ועיצובי השיער המופיעים בתמונות שצורפו לה יוחס לבן הדוד, למרות שצולמו עת עבד כשכיר אצל התובע.
גם אין מחלוקת שהנתבעת פרסמה התמונות ללא מתן קרדיט לתובעת על צילום התמונה ולתובע אודות עיצוב השיער, ללא קבלת רשותם.
בהתייחס לשאלת הפרת זכויות היוצרים של התובעת בצילום ובתמונה:
לטענת התובעים עצם הצילום והתמונה מהווים יצירת אמנות כמשמעותה בחוק,ולשיטתם הדבר הוכח. לטענת הנתבעת לא מדובר ביצירה הזכאית להגנה כקבוע בחוק.בית המשפט העדיף את עמדת הנתבעת מהסיבות כדלקמן:
- מדובר בצילום מתוך סדרת צילומים אודות הנעשה מאחורי הקלעים במופע תצוגת השיער, ולא בצילום מיוחד שהושקעו בו מיומנות, כישרון או אלמנטים מיוחדים;
- לא מדובר ביצירה מיוחדת, שמקפיאה רגע מסוים מבחינת נושא הצילום, זווית הצילום, הצבעים, האור, הצל וקליטת העיתוי המושלם להנצחה;
- התובעתהעידה על עצמה שהיא צלמת חובבת בלבד, לא מתפרנסת מצילום, כי היא צילמה אתהנעשה מאחורי הקלעים, ובנוסף אליה היה צלם מקצועי שצילם את צילומיה"ביוטי";
- גם לו היה מדובר ביצירה מוגנת, התובע לא זכר אם בעת העלאת התמונות הוא כתב קרדיט לתובעת אודות הצילום. בנוסף, התובע לא ציין קרדיט לתובעת בתמונות הספציפיות בהן תייג את בן הדוד, למרות שמשמעות הדברהיא שהן הופיעו בדף הפייסבוק של בן הדוד (על אף שניתן היה להגיע בקלות לאלבום המלא ולראות מהו מקור התמנות.
לאור כל האמור קבע בית המשפט שבעת שהנתבעת פרסמה התמונות בהן תוייג בן הדוד, לא הייתה משום פגיעה בזכות היוצרים של התובעת או בזכותה המוסרית כמשמעותן בחוק.
בהתייחס לשאלת הפרת זכויות היוצרים של התובע ביחס לעיצובי השיער:
לטענת התובע הוכח כי מושא הצילום, עיצובי השיער, הינם יצירה אמנותית שנוצרה על ידיו, תוך שהשקיע בהם מאמץ וכישרון רב. פרסום הכתבה בעלת התוכן השגוי ללא נתינת קרדיט לתובע, הביאה להפרת זכות היוצרים והזכות המוסרית שלו.
בית המשפט קבע כי באשר לעיצובי השיער הוכח שמדובר ביצירות אומנות הראויות להגנה כמשמען בחוק. התובע השקיע את כשרונו, בקיאותו ומיומנותו ביצירתם, מדובר בתסרוקות ייחודיות ובפרי עמלו. גם אם היה לבן הדוד חלק ביצירת אותם עיצובי השיער, היהזה במסגרת עבודתו כשכיר אצל התובע. על פי סעיף 34 לחוק, כל עוד לא הוכחשהוסכם אחרת, התובע הוא הבעלים הראשון ביצירות אלו. על הנתבעת היה לפנות אליו ולקבל הסכמתו ואישורו לפרסום התמונות, וליתן לו את מלוא הקרדיט המגיעלו עבור עבודתו.
בית המשפט קבע כי עצם העלאת התמונות לפייסבוק באופן ציבורי, באופן שכל משתמשיפייסבוק המגיעים לאלבום יוכלו לצפות בתמונות, אינו נותן לנתבעת זכות לעשותשימוש מסחרי בתמונות אלו, באופן העוקף את הוראות החוק, בין היתר, בשל העובדה כי:
גם אם התובע מאשר לכלל ציבור משתמשי הפייסבוק לצפות בתמונות, אין משמעות הדברשהוא מתיר להם לעשות שימוש מסחרי והפצה של יצירותיו תוך שלילת הקרדיט וייחוס מידע מוטעה ביחס ליצירותיו.
בשאלת גובה הנזק, קבע בית המשפט כי התובע לא הוכיח את שיעור הנזק שנגרם לו או את עצם קיומו. הוא העיד שאינו יכול לומר כמה לקוחות הפסיד בעקבות הכתבה, והסתפק באמירה כללית כי הפסיד "המון לקוחות". התובע לא צירף ראיות אחרות להוכחת נזקיו. יחד עם זאת סעיף 56 מאפשר לבית המשפט על פי בקשת התובע לפסוק פיצויים בלא הוכחת נזק. לצורך קביעת גובה סכום הפיצויים התחשב בית המשפט, בין היתר, בנתונים הבאים: לא הוכח שהכתבה פורסמה באתר האינטרנט או במקומות אחרים מעבר למקומון של רמלה לוד פעם אחת בלבד; לא הוכח שנגרם נזק ממשי לתובע; הרווח שצמח לנתבעת אינו גבוה; ההפרה בוצעה באופן חד פעמי.
בהתחשב בכל השיקולים הנ"ל, קבע בית המשפט פיצוי בסך 7,500 ₪, בתוספת ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל, וכן שכר טרחת עורך דין בסך 2,000 ₪ בתוספת ריבית והצמדה.
(ת"א 50871-11-11 עידן בר ואח' נ' שישי בעיר בע"מ).
קראו עוד על זכויות יוצרים – כאן.