יוצרים רבים אינם יודעים,

שגם אם העברתם או וויתרתם על זכויות המסחריות והכלכליות על היצירה שלכם,

הזכויות המוסריות ביצירה, נשארות תמיד שלכם.

 

זכויות מוסריות הן זכויות אישיות של היוצר,

שלא ניתן להעביר אותן, ושעל הפרה שלהן, ניתן לתבוע בבית המשפט.

החוק מעניק סמכות לבית המשפט, לפסוק לזכותו של היוצר,

פיצויים בגובה של עד מאה אלף שקלים על כל הפרה של זכות מוסרית,

וזאת גם מבלי שהתובע יצטרך להוכיח שההפרה גרמה לו לנזק בפועל.

 

מה כוללות הזכויות המוסריות:

הזכויות המוסריות על היצירה, כוללות שני חלקים.

החלק הראשון – הזכות לקרדיט.

זכות זו קובעת שהיצירה תקרא על שמו של היוצר, והוא יקבל קרדיט על כל שימוש.

וזה אומר, שגם אם העברתם את הזכויות הכלכליות של היצירה למישהו אחר,

הוא חייב על פי חוק, בכל שימוש ביצירה לתת לכם קרדיט הולם כיוצרים.

 

אמנם, הזכות לקרדיט היא זכות מוסרית,

אך ליוצרים רבים ההשלכות של זכות זו, הן גם כלכליות –

כי ברגע שהשם שלכם מתפרסם לצד היצירה, יוכלו להגיע אליכם לקוחות פוטנציאלים,

ותוכלו לצבור מוניטין ושם כיוצרים.

 

בהתאם לזכות זו,

קבע בית משפט לטובת צלם שלא קיבל קרדיט על התמונות שלו,

פיצוי בגובה של כ-50,000 ₪ –

בשורה משמחת במיוחד לאור העובדה שכיום תחום הצילום,

סובל במיוחד מנושא הפרת זכויות היוצרים.

 

יש לשים לב,

שהחוק לא תקף רק במקרים של אי מתן קרדיט על היצירה,

אלא גם על מקרים בהן הקרדיט לא ניתן בהיקף ובמידה ראויה.

בהתאם לכך, נוצרו סטנדרטים לציון קרדיט על היצירה –

כך, מקובל שעל כל כריכת ספר יופיע השם של הכותב.

את שמו של הצלם, ניתן לפגוש לרוב מתחת לצילום אותו הוא צילם.

בתיאטרון, שמות היוצרים יופיעו על התכנייה או בפרסומים שונים,

ביצירות קולנוע או טלוויזיה שמו של התסריטאי, יחד עם יוצרים אחרים הנוגעים בדבר,

יופיעו על הרולר בסיום ההקרנה, וכך הלאה בהתאם למדיה ולסוג היצירה.

 

החלק השני של הזכויות המוסריות ביצירה,

מגן מפני שלמות היצירה –

והוא קובע שאין לבצע סילוף או פגם ביצירה, אם יש בהם פגיעה בשמו או בכבודו של היוצר.

דוגמא שיכולה להמחיש בצורה טובה את הסעיף הזה –

היא במקרה והיוצר הוא אדם צמחוני, שמתנגד לפגיעה בבעלי חיים,

וחברת אופנה של מעילי עור, השתמשו בשיר שלו כג'ינגל מסחרי לקידום המוצרים שלהם.

 

דוגמאות מבית המשפט:

 

אריאל זילבר תבע את להקת הדג נחש על זה שהעתיקו חלק מהשיר שלו "ואיך שלא" (זכויות כלכליות),

אבל גם על כך שכתבו מילים שמעודדות כביכול שימוש בסמים,

והוא כאדם דתי נפגע מכך (זכויות מוסריות) –

בית המשפט פסק לטובתו פיצוי בגובה של כ-100,000 ש"ח.

 

חלק זה של הזכות המוסרית, לא בא לידי ביטוי, אך ורק בהקשר לערכיו של היוצר,

אלא גם במקרים של פגיעה במוניטין וגרימה של עוגמת נפש.

כמו במקרה, בו עיריית קריית ים הזניחה פסל סביבתי של האמן יגאל תומרקין,

ובשל מצבו הרעוע, הפסל הושמד.

בשל כך פסק בית המשפט פיצוי לאמן בסך של 281,000 ש"ח,

בגין הפגיעה בזכות המוסרית, במוניטין ובגין עגמת הנפש שנגרמה לו.

 

יש לציין, שלא על כל יצירה החוק מעניק זכות מוסרית.

כאשר היצירה נוצרת על ידי עובד או כיצירה מוזמנת,

הזכות המוסרית של היוצר,

עשויה להיות חלשה הרבה יותר.